בנם של פנינה (פרלה) ויוסף. נולד בשנת תשי"ב (1952) בישראל. אח קטן לשושנה.

הוא נולד בישראל שלוש שנים אחרי שהוריו ואחותו עלו מסלובקיה. ניתן לו השם מנחם אליעזר זאב, על שם שני סביו – מנחם (מנדל) מצד אימו ואליעזר זאב מצד אביו.

מנחם גדל במושב ספריה, שלימים שינה את השם ל-תוחלת. למד בבית הספר היסודי סיני מכיתה א' – ד'. ומכיתה ה' – ח' למד בישיבת תל אביב.

כשהגיע לכיתה ח' חברו ובן דודו אלי פייג (לימים מפקד בסיירת שקד, נפל במלחמת יום הכיפורים) השפיע עליו לבוא ללמוד ביחד איתו בישיבה התיכונית כפר הרא"ה אצל הרב נריה. מנחם למד במחזור ל' בישיבה.

מנחם היה ספורטאי מחונן, ובעל חוש טכני מעולה, ידע לפרק מכונות ואופנועים ולהרכיב מחדש, היה אהוב מאד על חבריו. מנחם היה דוגמה ומופת ספרא וסייפא.

בישיבה גבוהה בחר ללמוד בישיבת ההסדר "הכותל".

מנחם רצה להתנדב לסיירת ביחד עם אלי שגיא פייג, אולם אלי אמר לו שהמסגרת של הסיירת לא תתאים לו מבחינה רוחנית והמליץ לו לאור כישוריו הטכניים שהתברך בהם, להתגייס לחיל השריון במסגרת של בני"ש. מנחם התגייס במחזור אוקטובר-נובמבר 1972 למקצוע תותחנות והצטרף לצוות טנק צנטוריון (שוט קל).

ב-6 באוקטובר 1973, כשפרצה מלחמת יום הכיפורים מנחם היה בתפילות בישיבת הכותל ויצא להילחם עם נעלי ספורט מבד, עקב קדושת יום הכיפורים. עם הנעליים האלו חזר הביתה בהפסקה מהלחימה כעבור מספר חודשים.

מנחם נלחם בגזרת סיני במסגרת חטיבת שריון 217, חצה את תעלת סואץ והשתתף בקרבות ובמבצע לכיתור הארמיה השלישית של מצרים.

במהלך הקרבות, סיפר, ביום הושענה רבא הצליח להשמיד שבעה טנקי אויב ובמליצה אמר שזה כנגד שבע הקפות.

עם שוך הקרבות וההפוגה בלחימה, ולאחר שהתברר כי קציני שריון רבים נהרגו במהלך הקרבות, נשלח כחייל מצטיין למבדקים רפואיים במטרה להשתתף בקורס קציני שריון מזורז על מנת לחזור ולפקד על יחידת טנקים.

במסגרת אותן בדיקות התגלתה צליעה קטנה ברגלו אותה הצליח להסתיר עד אז. הרופאים הטיסוהו מייד לבית חולים שיבא תל השומר מחשש לפציעה חמורה. אכן התברר שנפגע קשה.

מלחמת יום הכיפורים הסתיימה, אולם הבדיקות הרפואיות של מנחם נמשכו, והחלה המלחמה על חייו.

תוך כדי הטיפולים, מנחם נרשם ללימודי כלכלה באוניברסיטת בר אילן. הוא התגורר במגורי הסטודנטים על מנת שיוכל להיות זמין לטיפולים ובשעות הבוקר הקפיד על לימוד תורה בכולל שמטעם האוניברסיטה והספיק לסיים תואר ראשון.

כעבור כארבע שנים, בשבת קודש כ"ז באלול תשל"ז ערב הימים הנוראים, בפרשת "ניצבים", מנחם נפטר בבית חולים תל השומר.

מנחם קאופמן נפטר ביום כ"ז באלול תשל"ז (9.9.1977). בן עשרים וארבע וחצי היה בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין בני ברק-פנוביץ. הותיר אחריו הורים ואחות.

הוריו לא השתקמו מאז פטירתו, והיו מזכירים אותו בכל מקום.

בזיכרונות של אחייניו, מנחם הוא דוד גדול ושמח שמניף אותם הקטנים באוויר. מחייך תמיד, ולוקח אותם לטיולים על הווספה הענתיקה שלו ברחבי המושב.

מנחם מונצח באנדרטה בבני ברק לזכר נופלי מערכות ישראל שהיו תושבי העיר.

עם ישראל הוא עם הנצח, כתבו בני המשפחה. משפחתנו שניצלה מהשואה האיומה והצליחה מעט להשתקם, קפצה עלינו הגזירה הנוראה של מות דוד אהוב. יהי זכרו ברוך.